מי כרמל בע"מ ואח' נ' גילי ויואל עזריה בע"מ

החלטה

ענין זה הועבר לטיפולי כעת, לאור פרישתה של כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות.

הענין המונח בפני, הינו בקשת הנתבעת למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", ולהעברתה של התובענה לפסים רגילים.

אפרט להלן, בתמצית, את נתוני היסוד של ההליך שבפני.

התובענה הינה תובענה לתשלום סך של 2,000,000 ש"ח, כאשר התובעות טוענות לעניין חיובה של הנתבעת בסך הנ"ל, בשל הפרה נטענת של תנאי המכרז אשר פורסם על ידי התובעות, בו זכתה הנתבעת. לטענות התובעות, ההפרה התבטאה, בין היתר, בכך שהנתבעת נמנעה מהמצאת ערבות הביצוע, וביקשה לשנות את הצעתה לאחר זכייתה, באופן מהותי ותכסיסני וסירבה לקיים את ההתקשרות שבין הצדדים. נטען כי בד בבד עם אי המצאת ערבות הביצוע, סירבה הנתבעת להאריך את ערבות המכרז, אשר פגה, ובשל כך בוטלה זכייתה של הנתבעת במכרז, ולאור האמור, הוגשה התובענה כאשר הינה לתשלום סך ערבות המכרז, ולחלופין, את סך ערבות הביצוע.

התובענה נסמכת על ראיות בכתב, ובהן מסמכי המכרז וכתב הערבות, וכן תכתובת שבין הצדדים.

ביום 20.9.2011 הוגשה על ידי הנתבעת, בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". הנתבעת טוענת שלל טענות כנגד התובענה, בחלקן טענות עובדתיות הנוגעות להליכי המכרז ושאלת המימון, ובנוסף טוענת הנתבעת, כי בתובענה עורבו מספר עילות חלופיות, אשר אינן ראויות להתברר ב"סדר דין מקוצר".

כבר כעת, מן הראוי לציין, כי הבקשה כשלעצמה, לקויה במידת מה. הבקשה מפרטת טענות עובדתיות, אשר מקומן אינו במסגרת בקשה למחיקת הכותרת, שכן בקשה למחיקת כותרת, מוגשת ללא תצהיר, ומבלי לפרט טענות עובדתיות, אלא על בסיסן של טענות משפטיות גרידא. הטענות המשפטיות היחידות המועלות, הינה עירוב העילות, ואולם גם כאן, לא מבדילה הנתבעת בין עילות התובענה, לטענות העובדתיות הכלולות בתובענה. עילת התוענה, הינה הפרת ההסכם. תכסיסנות (כנטען) אינה עילת התביעה, אם כי פירוט עובדתי הנוגע לביסוס טענת ההפרה. תכסיסנות, אינה עילת תביעה, ואינה יכולה לשמש כעילת תביעה, אלא מהווה היא טענה עובדתית היוצרת את הבסיס לטענת ההפרה.

אכן, ככל שהיתה מעורבת עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מדובר בעירוב עילות, ואולם לא כך הם הדברים במקרה דנן. העילה, במקרה זה, הינה אחת, ואחת בלבד, ולא ראיתי ממש בטענה.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לסעד, לא ניתן לומר כי מדובר בסעד לסכום קצוב, כאשר התובעות עצמן, מציינות שני סעדים חלופיים. עצם ההכרה בכך כי הסעד המבוקש יכול להשתנות, כאשר ישנן מספר חלופות, נוטלות את התביעה מתביעה ל"סכום קצוב", לתביעה ל"סכום קצוב – כפוף למספר חלופות".

תקנה 202 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת:

202.ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1)תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,

הבאות –

(א)מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב)מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

העובדה כי התובעות בחרו לכלול סעד כספי שאינו קצוב, אלא מובאות מספר חלופות אפשריות, הופכות את התובענה לבלתי כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, על פניה. (ראה לענין זה, א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 10, עמ' 400-401).

ההלכה קובעת, כי תובענה תהא כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, כאשר הינה תובענה לסכום קצוב, אשר הוגדר בע"א 734/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח (1) 613, : "המבחן לקביעת סכום קצוב הוא כי הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה.".

במקרה זה, התובעות עצמן, מציינות בתובענה, כי יכול והסכום הנתבע יהא אחד, ויכול ויהא משנהו, והדבר כמובן, כפוף לבחינת ובדיקת הטענות שיש למי מהצדדים, בנוגע לחבות הראויה, הנכונה והמתאימה במקרה זה, וןיוצא כי הוספת הסעד החלופי, שוללת את היות סכום התובענה, כסכום קצוב, שכן מדובר בתובענה, לאחד משני סכומים קצובים.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואבהיר, כי מהות המחלוקת שבין הצדדים, הינה מורכבת וסבוכה, וספק אם היה מן הראוי להגישה בסדר דין מקוצר, מלכתחילה. הטענה אודות היסודות המרכיבים את בניית עילת התובענה בגין הפרת ההסכם, הינם יסודות הטעונים בירור והוכחה, וככל שהיתה מוגשת בקשת רשות להתגונן בהקשר זה, ממילא סביר לוודאי כי ניתנת היתה רשות להתגונן, שכן דחיית בקשת רשות להתגונן כאשר יסודות התובענה הינה כגון אלו, מהווה אי מתן האפשרות של צד לקבל את יומו בין כתלי ביהמ"ש, וכאשר אין מדובר בחיוב כספי "פשוט" אשר אינו דורש בחינת והערכת התנהגותם של הצדדים, נוטים בתי המשפט, למתן רשות להתגונן, כחלק מהזכות החוקתית לגישה לערכאות.